
- טיפול דו שלבי. השלב הראשון מבוצע בגיל צעיר [7+] בדרך כלל בעזרת מכשור נייד שמורכב בשינה ומספר שעות מצומצם במשך היום. טיפול מוקדם מומלץ כשיש בעיה חברתית בגלל המראה החיצוני או כשהבליטה גדולה מאד ויש חשש לחבלות ושבירת שיניים. נמשך כשנה. הוא משפר את המראה החיצוני ומגביר את הבטחון העצמי של הילד. מפחית את הסיכוי לטראומה ב 40%. חסרונותיו הם שבהמשך ההתבגרות הפער גדל ויש צורך בטיפול נוסף, הוא מייקר את הטיפול ומאריך אותו ובחלק מהמקרים לילד נראה שהטיפול ארוך מאד ושיתוף הפעולה שלו מוגבל. השלב השני מבוצע בדרך כלל בגיל 11 +.
- טיפול חד שלבי. מבוצע בגיל 11 בממוצע, לקראת סיום תחלופת השיניים החלביות.
- מכשיר נייד פונקציונלי – דורש הרכבה בלילה וחלק גדול מהיום וכן שיתוף פעולה גדול מצד הילד. כיום פחות מקובל.

- רסן חיצוני – HEAD GEAR - יש להרכיבו בשינה ואם הבליטה גדולה ממינימלית , יש צורך בהרכבה בשעות היום. ילדים מתביישים להרכיבו מחוץ לבית ובישראל זו בעיה היות והם מסתייגים מהרכבתו כשהם ישנים אצל חברים , במחנות תנועת נוער או בנסיעות לחו"ל.

- מכשור קבוע כמו קפיץ שמחבר בין הלסתות לפרק זמן של כמה חודשים. דוגמה: FORSUS . יתרונו שאינו דורש שיתוף פעולה ושפעיל 24/7. חסרונו שבמקרה שבירה הוא מציק מאד.

- מכשיר MOTION 2 של CARRIERE - נח יחסית אבל דורש שיתוף פעולה של הרכבת גומיות בין לסתיות 24/7 והקפדה על הרכבת פלטה ניידת בלסת התחתונה. ילדים נוטים לאבד את הפלטה וחלקם מתקשים להקפיד על הרכבת הגומיות. לצפייה בקישור הבא: https://www.youtube.com/watch?v=dbhZnwn5beM
- עקירת שתי מלתעות עליונות וטיפול עם ברקטים.
- גומיות בין לסתיות בנוסף לטיפול עם מכשיר קבוע = ברקטים. החסרונות הם הצורך בשיתוף פעולה מקסימלי וכן שלעיתים מופיע כאב במפרק הלסת או קליקים .

- במקרים קיצוניים יש צורך בניתוח אורתוגנטי בנוסף לטיפול האורתודונטי